ד'

דואר, דירה, דלת, דמעות

דירה ציפי גוריון

עברתי לגור אצל מיכלהיה לי שם חדר קטן עם ארוןשידהמיטת יחיד עם המזרון הכי קשה בעולם וקיר שלם של חלונות שגרם לחדר להיות קפואבסלון הייתה טלוויזיה אבל היא שידרה רק ערוץ אחד,ובמידה והייתי מוכנה לעמוד בתנוחות יצירתיות במיוחד עם האנטנה – גם ערוץ שתייםבחדר של מיכל היה מחשבאבל לא היה אינטרנט.

בבוקר קמתי מוקדם והלכתי ללימודיםמשם טסתי לעבודה ואז לקחתי שני אוטובוסים בחזרה לדירהקו 18 זימן סיטואציות משונות – איש שנתן לי לטעום משמש בלדי מהבסטה שלו בשוקמסומם שניסיתי לשכנע אותו לא להתאבדהרבה ילדים צוחקים שתמיד הייתי משוכנעת שצחוקם מכוון אלי – מיכל הייתה מדריכה בהוסטל של נשים מפגרות ולרוב לא הייתה בבית בערב כך שהדירה הייתה כולה שליכתבתי עבודותשמעתי המון מוזיקהבישלתי במטבח המאובזר יחסית שההורים של מיכל השאירו לה בירושלים לפני שנפרדו והלכו כל אחד לדירה אחרת במקום אחר בארץקראתיבכיתי והלכתי לישון מאוחר.בבוקר שוב הכול מחדש.

החצר בחזית הבניין הייתה שייכת לשכנים שגרו מתחתינוהאישה הייתה שקטה והגבר מפחידיום אחד לקחתי על עצמי אתגר קולינרי והחלטתי לייבש עגבניות בשמשקילו עגבניות יפות נשפכו מהקומה הרביעית שלי הישר אל תוך החצר שלהםאזרתי אומץ ודפקתי בדלתהוא פתחמאחוריו ניצב שולחן אוכל גדולעל הקיר הייתה תלויה תמונה של נערה בהירה עם עיניים חומות ותלתלים חומיםביקשתי מפתח לחצרמגמגמת כמה מילים על עגבניותהוא הביט בי בפקפוק ונתן את המפתח בשתיקהאחרי שאספתי את העגבניות החזרתי את המפתחהוא הצביע על התמונה ואמר "הבת שלי". חייכתי במבוכה.אחר כך מיכל סיפרה לי שזו הייתה הבת היחידה שלהםשקפצה בתחילת שנות התשעים מבניין גבוה במרכז העיר.
אחד השכנים ממול החזיק בחצר גור כלבים שלא הפסיק ליילל.

דירה נויה אלטמן

אני חונה בתל אביבנושאת את העיניים למעלהאל המרפסות הישנות שמעל המדרכות המרוסקותמובסות משרשי הפיקוסיםאני מדמיינת אותהיהיו לי סדינים רכיםואור ייגה בחדריםאתה תהיה אהובי,אהובי בנה לי ביתזו תהיה סתם דירה ישנה בתל אביבאפילו לא תקרות גבוהות או רצפה מצויירתאבל אתה תהיה זה שיעניק לי את זהככה סתםבשביל לעשות אותי מרוצהאתה לא תגור שם אתישוב לא יהיה שום צורך לגור ביחדאנחנו ניפגש במשכןלפני האופרהאתה תתמוך בי ככה בקלותבנעלי העקב שליאשה גבוהה ובלונדיניתכיאה לפנטזיהשבה אין לי האמיתית שום אפשרות לככבאני אהיה גבוהה ובלונדיניתאולי גם אהיה יותר צעירהלא בהרבהכי הגיל הנוכחי נוח לייושב עליי טובלמחרת בבוקר אהיה שוב לבדאבל תהיה הדירהאור רך בחדריםכבר אמרנותהיה שם השמש התל אביביתזו מוכרחה להיות תל אביבכי שום דבר אחר לא יצלח לתחושה של הפנטזיההיא חייבת להיות המשך טבעישל המוכרותשל הרכותשל החיים ההםמהילדותלפני שקרה הכללפני שהחיים נטרפו והפכו לקו ליניארי שאין ממנו חזרהשאינו מאפשר תהיה ארוכה ונוגה של אחר הצהריים לאן כל זה הולךהדרך כבר נהלכהולא נותרו בה עוד קימורים רבים.

דואר, דירה, דלת, דמעות


דלת יעל

רק אחרי שאני שוטפת את אחרון הכליםמביאה עוד כדור אקמול לבן זוגימוודאת שאמו לא ישנה בסלון רק עם תחתוניםדואגת שהכלבה תקבל את הכדור שהיא צריכה ובודקת שהחשמל במחשב מלא אם הילד יתעורר בלילה ואצטרך להרגיע אותו שוב עם שיריםאני נכנסת לחדר ונועלת את הדלתהדלת לבנה וגדולההיא שומרת עלי מהטירוף שבחוץ ומכל מה שאני צריכה להיותאמאדלת.

דלת דרורה דקל

בזמן העלייה לקומה הרביעית שמעתי שהקולות שמלווים אותי למעלה אינם כתמול שלשוםשתיקותמלמוליםדלתות פתוחות אצל רוב השכניםתמיד אני חושבת על משהו רע שאולי קרהרציתי לעלות לקומה האחרונה ולפתוח את הדלת, "בואי חמודהלא כדאי שתעלי הביתהבואי תכנסי אלינו".

כולם נחמדים אלייאני רעבהתמיד כשאני חוזרת מהלימודים מחכים לי החצילים שנעשו על האשוהלחם הקלוי. "מה קרהאיפה עפר ונעמי?", "תראי עפר אצל חברונעמי הלכה לחברה שלהתאכלי משהו וכדאי שתלכי גם את לחברה שלך". "אני רוצה להיכנס הביתה!" ,"את לא יכולה להיכנס הביתההבית במצב לא טובגם אמא לא בבית".

"איפה היא?". "לקחו אותה לבית חוליםהיא הרגישה לא טוב". עשיתי את עצמי קשובה ומאמינה לדבריהםרעדו לי הרגלייםודמעות זעירות ירדו בתעלת הדמעאיפה אבאהודיעו לוצעדתי לעבר ביתה של חברתיממנה אלך לאחי ואחותי לראות מה איתםאת מי אשאל על מצבהבבית שתוק לא מדברים על דברים כאלההגעתי לאחי. "מה קרה כשבאת הביתה?" הוא בכה ושתק. "אתה לא רוצה לספר לי?", "הבית היה סגוראז הלכתי לחנה השכנה וביקשתי מפתחהיא פתחה לי את הדלתצעקתי– אמאאבל אמא לא ענתההלכתי לחדר שלי והיא שכבה על המיטהולא ענתההיה הרבה דם עליה ועל הרצפה עד למקלחת".

בתוכי ידעתיאחי בן 6, אני בת 16, אחותי בת 11. ימים של הווה מתמשך ריק ממשאלותרק חרדהשתיקותונסיעות לבאר יעקב מקרית ים באוטובוסים מקרטעים עם מושבי עץ קשיםהחלפת אוטובוסים,דשאיםחלונות מסורגיםאחות רחבת גוף שאומרת: "רק בשבילך היא תסכים לחיות". אבל אני בטוחה הייתי שהכל בגללי.

דלת נויה אלטמן

אבא לא הסכים שהדלת תהיה סגורהאני רציתי חציצהמהםמהיידישמהמתחמהמועקה.
רק אתמול הקריאה לי פתק שכתב לה פעם כשמצא את דלתה נעולהשובבה שליכתב להיותר ממה שהייתי שמח לו פגשתיךאני עצוב על כך שלא מצאתיךהוא חשב שהיא האחתוהיא חשבה שהואאולי בכל זאת נולדתי נכון.
אבל אחר כך כשבגרתי התחיל העניין הזה של הדלתהנערים התורנים נאלצו למלמל את פרטיהםאם היה יכולהיה לוקח טביעות אצבעוהדלת היתה חייבת להשאר פתוחהרציתי אותה סגורהמאפשרת,כשהוא מסכים מאחוריה.
אבל לאהוא רצה פתוחוהאוושה הרעה של הבית ההוא אפפה אותימכבה כל אפשרות רומנטית בחדר ההוא.
הדלת הזובסוף נאלצתי לטרוק אותה מאחוריי ולא לשוב.

דלת נורית רון

כבר כמה ימים אני מתכננת לכתוב על זהמנסחת בראש את תחילת הסיפורמקווה שקצה החוט שיישלף כמו בפינצטהימשיך ויגרור אחריו את כל הפקעתהסבוכהיצא ממני מסתלסל למילים שחורות על הדףניסיתיאתמול אחר הצהרייםפתחתי מסמך חדש וכתבתי את הפתיחה שהתנגנה לי בגוף בימים האחרוניםפתיחה לסיפור שמתחיל מהסוף. "לעולם לא נדע איך הצליחה לצאת מהבית וללכתדרך איזו דלת יצאה אל הלילה ההוא".

המחשבות ברחו ליומןלבדוק מתי האזכרה השנהסימנתי ושלחתי בקשה במייל לשריין חופשה לימים האלהתוך כדי כך שאלתי את עצמי אם זה נכוןואולי עדיף להיות עסוקהאחר כךהרמתי את עיני משולחן הכתיבה וראיתי אותהמחייכת מהקיר מולימהתמונה במסגרת החומהמאושרתהטלפון צלצלמחריד בגסות את האינטימיות עם הגעגועעל הקו מנחה הקבוצה שלנו שאל מה נשמעלא דיברנו כמה חודשיםמאז הסתיימה שנת התמיכה. "הי", הצהלתי את קולי. "החגים קשיםהוא קבע. "אתם באמת בסדר?" נתן לי אפשרות לחזור בי ולבדוק אם דיווחתי אמת. "כןבדרך כלל דבקתי בגרסתי המקוצרת.
אחרי השיחה כבר לא יכולתי לכתובקמתי ויצאתי למטבחרק למנוחה קצרההייתי רעבהפתחתי את המקרר הוצאתי את עלי הסלק ונזכרתי במתכון שהצליח בשנה שעברהכשקטפנו כאלה בגינת ביה"ס ובישלנו עם אורז וצנובריםצימוקים והרבה לימוןחשבתי גם שאפשר להכין פסטה עם בזיליקום ועגבניות שרי וחתכתי גמבה ובצל ירוק וערבבתי עם טחינה ועדשים מונבטיםנסחפת עם היצירהשטפתי ופיניתי ולא נגעתי בפקעתלא בערב הזהלפחות.

דלת רות איל

הדלת נפתחת אט אטהיא פוחדתאם תדחוף עוד קצתהאם תחרוקאם תציץהאם יהיה שם מישהו שיגיד לה – לכי מפהאסור לך יותר לבואאם לא תחרוק אולי תצליח לחמוק מבלי שירגישו בה ואף אחד לא יֵדע שהיא שםאף אחד לא יגרשלא ישאללא יברךעל קצות האצבעות היא עוברת את הסףהדלת לא חרקהשקט שורר בכליער גדולעצי ענקאורלאאורהשמש רחוקההעלים תחת רגליה לא מרשרשיםציפורים לא מצייצותאין בה עוד פחדאת הדלת עברה בשלוםומעבר לה אין מי שיפחיד.

 

להמשך קריאה>>

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s