ג'

גב, גג, גבעה, גיבור/ה

גיבורה נויה אלטמן

לקום בכל זאתלצחצח שינייםלהתקלחחמים המיםנעימים המיםלהתנגבלבחור בגדיםלסדר את המיטה.
לראות שחסר כפתור בחולצה הלבנהלשים בסללזכור להביא לתופרתלשים ליד הדלת.
התהום מציצהלהחליף בגדיםלצחצח את הנעלייםלהעמיד מכונת כביסהלרדת למטהלהכין קפהלהוריד מהשולחן כוסות מאתמול בערבלצלצל לגנןלהביא מטליתלנגב את השולחן להוציא לחם מן הפריזרלהפשיר אותו במיקרו כדי שלא יקלקל את הטוסטרלשים בטוסטרלמצוא צלחותלמרוח אבוקדולהוסיף אשכולית אדומהלחתוך אותה לפלחיםלהניח על צלחת ולמצוא מפיתלשים על השולחן הנקי את הצלחות עם הטוסטים והאבוקדולהביא את העתון מהשערלצלצל להזמין גז.
לחייך אליו כשהוא יורדלא לומר שלא סובלת סנדלי שורשלא לומר כשהוא לוקח את הצלחת לסלון עם העתוןלראות את הילד חולף בסערה בדרכו אל הדלתלרוץ אחריו עם סנדביץותפוח.
להכנס למכוניתלעבור בתחנת דלקלחכות בפקקלא לאחרלא להתעצבןלהתאפר במכוניתלחפש חנייהלא לאחרלחייך במעליתלפגוש אנשיםלחייךוהלוא חל שיבוש נוראאבל לענות לטלפון בקול רגיללהגיד שהכל אחלהלהסביר שאת לא אשמהלומר שכדאי אחרת לדעתךללמוד עוד תיקלהרים את הקוללהתנצללענות לטלפוןלחייךלזכור לדבר יותר לאטלגלות ששכחת שחסר אישור לטאבו.לא לבכותלהכניס ליומן נסיעה לנתניה להשיג את זהלהכין עוד קפהחושבת על קרואסוןאוכלת אגוזיםלהכנס לשירותיםלמרוח קונסילר על הפצעון וליפ גלוס על השפתייםלהתעלם מהמראהלבדוק בשביל אמא את התור בקופת חוליםלהאזין לה בסבלנותלהיות המומהלהחזיר טלפון לנירהלהגיד שגם אנחנו נוסעים בקיץלהגיד שנפלאלקבוע אתם לשבוע הבאלשכוח מה שאמרהלא לדמםלהספיק לשיעור פילאטיסלחייךיש לי פחות כוחלהזיעלחייךלהגיד שהכל בסדרללכת הביתה.
לפתוח את הדלתלהניח את התיקלהכנס לשירותיםלרחוץ ידייםלגשת למטבחלהדליק רדיולהוציא בצל ולקלוף אותו ולחתוך בהתחלה לרוחב ואחר כך לאורך ואז להפוך על צידו ולקצוץ ריבועים ולשים שמן ואחר כך להשחים ולהוסיף את הצליולצאת לסופר ולקחת עגלה ולשים בה חמישה שקלים ולאסוף חלב ופסטה וביצים.
ומהו הדבר הזה שמאפשר לעמוד בסופר בקופה ולא ליפוללהחזיק סתם כך את הראשכאילו קל לו לצוואר.
והלוא חל שיבוש נורא.

גיבורה נורית רון

כבר בשעות אחר הצהריים הורגשה תכונה באווירכולם מיהרו הביתהיוצרים פקקים בכניסה לעירבטכס בביה"סהילדות שרו יפה כל כךהייתי חלק מהקהלככה זה לא נוגעהתלבטתי אם להישאר או לפרושכשהתחילו לקרוא מכתבים שנכתבו למי שמתכשאמרו "הלוואי שהיית חיהלכתי הביתהבביתשנינו לא הצלחנו להתרכזסחרחורת קלהמן ריחוף כזהחשבנו לאן אפשר לברוחהשמש ששקעה בעיגול כתום רחוקהזכירה שאפשר לנסוע לחוףשם אולי לא שומעים את הצפירהאבל לא נסענוהלכנו לאנדרטה שבקצה הרחובלנסות להשתתף באזכרה של כולםעמדנו שם לבדמול שמות לא מוכרים והדלקנו להם נר.

אחרכךבביתריצדו מולי על המרקעסיפוריהם של ההורים השכוליםמדברים על בנם המתמספרים על הפלא שחי ביניהםתכונותיו היפותשמחת החיים שלוהילת הממלכתיות קרנה מהם והלב נחמץ בשבילםואנחנושכולים בלי הילהחשבנו על הפלא שהיהעל האומץ להאמין שיכול להיות גם אחרתעל האהבה שחשבנו שתנצחשבגללה הצליחה לקום בכל בוקר למאבק חדשואזכשהתגלה הגידול,כמו רימון חי שהושלך לעברנונשכבה עליובוחרת בנחישות את החירות שלהמורישה לנו את החיים.

גיבורה דרורה דקל

כדור פילח את צריף הפחהוא לא היה הכדור הראשון.
שכבנו בשוחת חול שנחפרה צמוד לצריף.
היה קיץ חם בחולון– 1948. הקרבות הגיעו עד לפאתי השכונה.
הם ישבו למעלה על הגבעה מחופרים בתוך הפילבוקסוירו.
אבא לא היה איתנוהוא נלחם באותה עת ונפצע בקרב על לוד.
חדשים היא לא ראתה אותו.
רק אני והיא.
בתמונה הקטנה עם הזיגזגים בשוליהבה ניצבת מיטת תינוק מברזל צבועה בלבן שרוטעומדת תינוקת מתולתלת ומחייכת עם שתי שיניים נתמכת במעקה המיטהועל הקיר סימני יריות.
שתי גיבורות "בתל גיבורים", ובמעלה הרחוב הפילבוקס כבר ריק מיורים.

גיבורה רותי איל

באותם ימים התגלתה הגבורה במקומות נשגבים ומחרידיםבשדה הקרבבמרידותבהקרבה על קידוש השםאבל אני פוחדת להישאר לבדפוחדת שמישהו ימות ליבוכה בכל פרדהגם אם אינה שליאני"לאגיבורה". תחנות אוטובוס ורכבתובעיקר שדות תעופה הם מקומות מועדיםעם הזמן למדתי לנסוך על פני חיוך ולהסתיר את הטישו בכף ידי.
ושוב פקדו החיים את מקומותיהפעם אני לא בת שלושאני זקנהמשפטי העבר מהדהדים ביהיי חזקהאל תאבדי את הצפוןאת הראש את ה… אבל אני רוצה לאבדאת כולםובעיקר אני מבקשת לאבד את מסיכת הגבורה שדבקה בי עד כי אינני יודעת עוד איך להיות לא.

גיבורה יעל

זכרתי שאבא היה נוהג להביא את ציפורן אגודלו לאצבע המורה ולהפיק מהמפגש צליל של תקתוק שעוןהוא היה מקרב את ידו לאוזן התינוק ומחייך חיוך ילדותי ורחבמצפה לראות אם התינוק יבין מהיכן מגיע הקולידעתי שאת ישי הוא היה אוהב במיוחד ולכן הצעתי לו שיוותר לרגע על מותוהוא הסכים ומלמל איזו אגדתה על קדימותן של בית רבןעכשיו יושבים שני אלו על הספה הישנה והחומהישי מחייך את חיוכו הממזרי וחוגג עם אבא את כמיהתו לקולות וצליליםאבא מביא שוב ושוב את ידו לאוזן הקטנה ושניהם צוחקיםאבא לא מסתכל לצדדים לראות אם אני רואהאם מישהו שותף לו בהתפעלות מישיגם הוא כלל לא מתפעלהוא משחק איתו.

אני כרגיל מנסה לנצל את הרגעגם ליהנות ממנוגם להנציח אותו וגם להספיקאני נגשת למטבחלוחצת על הקומקום להרתיח לי מים לקפה ועד שירתחו מצלמת את ישי ואבא משחקיםשיהיהאומרת לעצמייום אחד עוד תתגעגעי לזהאז מחליטה גם להסריט ועד שמסיימת המים כבר לא רותחים כמו שאני אוהבתעוד סיבוב של הרתחה מאפשר לי גם למיין את הבגדים של הילדיםבדרך לחלוקתם אני רואה שישי כבר יושב על ברכיו של אבאידיו הקטנות בידי אבא מלטפות את לחייו בתנועה אופייניתיש להם פנאי.
מבט מהיר בשעון הגדול מעל המקרר מאשר שתיכף אבא ילך להתפלל מנחה ולא יקח איתו את ישי הקטן מדיאני מנסה לחסוך לישי את צער הפרידהמוותרת על הקפהמפיקה מישי נשיקה מהירה לאבא ויורדת איתו לאוטו.

 להמשך קריאה>>

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s