א'

אהבה, אלף, ארוך, ארון

אהבה רות איל

צווחתה מפלחת את רוגע פני המיםבוקר שקט וצלול עד אין קץבכל הבתים מסביב נפתחים בלאט חלונותחרכי תריסים מתרחבים בזהירותעיניים תרות בחצר.

הצווחה מתחלפת בזעקהעמוקה ובראשיתיתחרכי תריסים מצטמצמים אט אטחלונות נסגרים בלאטפני המים כמראה.
איש יוצא מאחד הבתיםנעמד לצידהזרועו עוטפת את כתפיה הרוטטותמקרבת אותה אליו.
בידו הפנויה מחזיר תלתל למקומומקרב את לחיו ללחיה.

 אהבה נורית רון

יומיים לפני שנפטר היה לנו רגעלי ולאבאישבתי למרגלותיונשענת על מסעד הכורסאהרצפה הקשה תחתיראשי נוגע לא נוגע בכף ידורגע בו ניסיתיבעדינותלברר אם הוא יודעאם ידע שאני מבינה,שאני משחררתאם ידע שאני יודעת שהוא סובלשהחליט ללכתכי נגמרה הדרךיודעת שהוא נלחם הרבה והמחלה ממלאה את כולו ודי וזהו והוא הולך למקום אחרולמרות שלא דיברנו ולא הזכרנו את הפרידההיא הייתה שםבלתי נתפסתמשהו שקשה לדמיין ברגע פסטורלי כזה של שקטרגע של כניסת השבתכשכולם בבית נחיםואנחנו מלחששים כשומרי סוד את שיחתנו האחרונהעל מה דיברנו במילים אני לא זוכרתאלא רק את מה שלא אמרתיואת ידו שליטפה פתאום את שעריהמגע הרך שהיה מוזר כל כךשמעולם לא היה שם קודםהוא שאמר לי שלום.­­

אהבה | מאירה וייס

רקמה. משחילה את החוט לתוך קוף המחט. אני בודקת שאתה במרחק הנכון, ואז מקיפה אותך בחוט האדום, וחוזרת ורוקמת אותך עמוק מתחת לעורי. לפעמים אני טועה וגם אתה נדקר. (שי, בני)

אהבה נויה אלטמן

אתה מלטף אותי בבוקר, ואני מסכימה. חמוץ-מתוק, רך, שאריות.
אנחנו עוד הולכים לפעמים יד ביד. אינך אוהב לשלב אצבעות. זה מפריע לך, כמו שעון, כמו טבעת, שאתה מסרב לענוד. אני תוהה לפעמים איך זה שלא שמתי לב לזה בהתחלה. אבל בטח אז הסכמת. או אולי הייתי זו אני שהסכמתי. הסכמנו להכל. שוב איננו מסכימים על דבר.

הייתי קטנה. היית כחול עיניים ושזוף וחזק. עכשיו אתה נושם כבד בלילה, הברך שלך לא סוחבת. אני מיטיבה את השמיכה שלך כשאתה נרדם על הספה. אני מיואשת ממך. אני עושה לך תה, מתפעלת מן הפרופיל שלך. יודעת שתהיה שם עם ברזנט כשאצנח מלמעלה. על האוהבים באמת אולי הוא חס. ואילו לנו נשאר רק אותנו.

אהבה, אלף, ארוך, ארון

אלף | ציפי גוריון

ניסיתי לשחק קצת פינג פונג בשבתות עם נטעדורית וטלי כי אשהייתי קצת דלוקה עליו שיחק פינג פונגהבסיס היחיד לקראש הזהכפי שקראנו לו אני ואלה בהפסקות בבית הספר ובטלפונים המהוסים בערב,היה מראהו של אמאחר ולא ממש דיברנו מאז שהיינו יחד בגןוכמה שמחתי כשנטע אישרה לי שהוא חתיך כי חשתי שאין לי שום אמות מידהלראיהחשבתי שנדב הנפלד ממש חתיך ורק תגובות חיצוניות גרמו לי להבין שלא כךזה לא ממש הפריע ליהחל מאמצע כיתה יאסתר ואני היינו בקטע של מכבי תל אביב וגזרתי מהעיתון תמונה שתליתי בתא שלי בכיתההקפדתי לקרוא בסופי השבוע את מוסף הספורט,היה לי צמיד כחול וצהוב על פרק הידוכל משחק היה כתוב ביומןאם המשחק שודר רק בערוץ הלכתי לסבתא לראות אותואם לא – הייתי מחרימה את הטלוויזיה ואת הטלפוןמתיישבת על הספה,מתקשרת לאסתר ויחד היינו מפרשנות את המהלכים למיטב הבנתנו.

אלף רות איל

אל"ףכל אפילו המורה אמרה שאסור לחטוףכלוםמאף אחדושניתכל אני בכלל לא חברה שלך יותריש לי מלא כאלה ולא אכפת לי.

אלף | נורית רון

 באכסלו 2010, בערך בתשע בערבהעברתי לאלונה SMS שזה נגמרהיא התקשרה בבהלה. "היא קפצהמסרתי דיווח "הצליחה לצאתאני לא מבינה איךהגענו מאוחר".

להמשך קריאה>>

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s