א'

אהבה, אלף, ארוך, ארון

אהבה | רות איל

צווחתה מפלחת את רוגע פני המים. בוקר שקט וצלול עד אין קץ. בכל הבתים מסביב נפתחים בלאט חלונות, חרכי תריסים מתרחבים בזהירות, עיניים תרות בחצר.

הצווחה מתחלפת בזעקה, עמוקה ובראשיתית. חרכי תריסים מצטמצמים אט אט, חלונות נסגרים בלאט, פני המים כמראה.
איש יוצא מאחד הבתים, נעמד לצידה, זרועו עוטפת את כתפיה הרוטטות, מקרבת אותה אליו.
בידו הפנויה מחזיר תלתל למקומו, מקרב את לחיו ללחיה.

 אהבה | נורית רון

יומיים לפני שנפטר היה לנו רגע, לי ולאבא. ישבתי למרגלותיו, נשענת על מסעד הכורסא, הרצפה הקשה תחתי. ראשי נוגע לא נוגע בכף ידו. רגע בו ניסיתי, בעדינות, לברר אם הוא יודע. אם ידע שאני מבינה,שאני משחררת. אם ידע שאני יודעת שהוא סובל, שהחליט ללכת, כי נגמרה הדרך. יודעת שהוא נלחם הרבה והמחלה ממלאה את כולו ודי וזהו והוא הולך למקום אחר. ולמרות שלא דיברנו ולא הזכרנו את הפרידה, היא הייתה שם, בלתי נתפסת. משהו שקשה לדמיין ברגע פסטורלי כזה של שקט. רגע של כניסת השבת, כשכולם בבית נחים, ואנחנו מלחששים כשומרי סוד את שיחתנו האחרונה. על מה דיברנו במילים אני לא זוכרת, אלא רק את מה שלא אמרתי. ואת ידו שליטפה פתאום את שערי, המגע הרך שהיה מוזר כל כך, שמעולם לא היה שם קודם, הוא שאמר לי שלום.­­

אהבה | מאירה וייס

רקמה. משחילה את החוט לתוך קוף המחט. אני בודקת שאתה במרחק הנכון, ואז מקיפה אותך בחוט האדום, וחוזרת ורוקמת אותך עמוק מתחת לעורי. לפעמים אני טועה וגם אתה נדקר. (שי, בני)

אהבה | נויה אלטמן

אתה מלטף אותי בבוקר, ואני מסכימה. חמוץ-מתוק, רך, שאריות.
אנחנו עוד הולכים לפעמים יד ביד. אינך אוהב לשלב אצבעות. זה מפריע לך, כמו שעון, כמו טבעת, שאתה מסרב לענוד. אני תוהה לפעמים איך זה שלא שמתי לב לזה בהתחלה. אבל בטח אז הסכמת. או אולי הייתי זו אני שהסכמתי. הסכמנו להכל. שוב איננו מסכימים על דבר.

הייתי קטנה. היית כחול עיניים ושזוף וחזק. עכשיו אתה נושם כבד בלילה, הברך שלך לא סוחבת. אני מיטיבה את השמיכה שלך כשאתה נרדם על הספה. אני מיואשת ממך. אני עושה לך תה, מתפעלת מן הפרופיל שלך. יודעת שתהיה שם עם ברזנט כשאצנח מלמעלה. על האוהבים באמת אולי הוא חס. ואילו לנו נשאר רק אותנו.

אהבה, אלף, ארוך, ארון

אלף | ציפי גוריון

ניסיתי לשחק קצת פינג פונג בשבתות עם נטע, דורית וטלי כי א' שהייתי קצת דלוקה עליו שיחק פינג פונג. הבסיס היחיד לקראש הזה, כפי שקראנו לו אני ואלה בהפסקות בבית הספר ובטלפונים המהוסים בערב,היה מראהו של א' מאחר ולא ממש דיברנו מאז שהיינו יחד בגן, וכמה שמחתי כשנטע אישרה לי שהוא חתיך כי חשתי שאין לי שום אמות מידה. לראיה, חשבתי שנדב הנפלד ממש חתיך ורק תגובות חיצוניות גרמו לי להבין שלא כך. זה לא ממש הפריע לי. החל מאמצע כיתה י' אסתר ואני היינו בקטע של מכבי תל אביב וגזרתי מהעיתון תמונה שתליתי בתא שלי בכיתה. הקפדתי לקרוא בסופי השבוע את מוסף הספורט,היה לי צמיד כחול וצהוב על פרק היד, וכל משחק היה כתוב ביומן. אם המשחק שודר רק בערוץ 5 הלכתי לסבתא לראות אותו. אם לא – הייתי מחרימה את הטלוויזיה ואת הטלפון, מתיישבת על הספה,מתקשרת לאסתר ויחד היינו מפרשנות את המהלכים למיטב הבנתנו.

אלף | רות איל

אל"ף–כל אפילו המורה אמרה שאסור לחטוף. כלום. מאף אחד. ושנית–כל אני בכלל לא חברה שלך יותר. יש לי מלא כאלה ולא אכפת לי.

אלף | נורית רון

 בא' כסלו 2010, בערך בתשע בערב, העברתי לאלונה SMS שזה נגמר. היא התקשרה בבהלה. "היא קפצה" מסרתי דיווח "הצליחה לצאת, אני לא מבינה איך, הגענו מאוחר".

להמשך קריאה>>