ב'
בדיקה
אני לוקחת מספר לבדיקת דם מיוחדת לילדים קטנים. בזמן שצריך לחכות ישי מתרוצץ ומריץ את אביו בין דלתות הרופאים. אני מחפשת מקום לשבת, רגלי כואבות. אין מקום לשבת, בצר לי אני הולכת מצד לצד. כשמגיע תורנו מרוצתו של ישי עוצרת בבת אחת. הטריטוריה לא מוכרת לו, אולי הריחות כן. הוא מתיישב על ברכי, מביט בחשש אל האחות הקושרת גומי לזרועו ושואלת אותו אם ירצה בסוף בלון. הוא שותק. היא דופקת על ידו מנסה לקרוא לוריד שיבלוט. אין וריד, היא אומרת לי ואני יודעת – ישי ירש ממני את הוורידים הדקים הללו שצריך לדקור שוב ושוב ושוב כדי להיכנס לתוכם. האחות קוראת לעזרה. מגיעה אחות בכירה והן מדברות על ישי ברוסית. אני מחייכת ומקווה שאכן כמו שאני מספרת לכולם הוא באמת כבר לא מבין רוסית. הבכירה מסבירה והאחות מכינה מחט. אני נושמת עמוק, שקט. זעקת תינוק נולד, עמוקה, גורית וחסרת אונים כל כך בוקעת מפיו של ישי עם הדקירה. דמעותיי שלי על לידתו וסבלו זולגות ומתערבבות עם הפתק הזה שלא צריך אותו בכלל ועליו כתוב מתי יהיו תוצאות. ישי מכסה את עיניו, לא רוצה בלון.
מילים, חפצים ומצבי רוח - לקסיקון קבוצתי 